אוצרת: ורה גייליס
אמניות: מישל בוגינסקי, נסטיה פייביש, דנה (ורדנה) סימוניאן
יש תערוכות שמשאירות רושם, ויש כאלה שמשאירות טעם. זו תערוכה שמשאירה טעם של דג מלוח בפה – טעם חד ועיקש, שלא מרפה גם אחרי שנים, גם אחרי שחוצים גבולות.
"אכילה רגשית" הופכת את המטבח למרחב פיזי וסימבולי שבו מתנהל מו"מ מתמשך בין זהות, זיכרון והגירה. שלוש אמניות – דנה סימוניאן, נסטיה פייביש ומישל בוגינסקי – מביאות מבט אינטימי וקולקטיבי על החיים שבין שורשים לניתוק, בין מסורת לשבר, בין עונג לכאב. הן מתייחסות לאוכל כמרחב של הישרדות, חיבור, ותיקון.
הקשר בין אוכל לבריאות הנפש נוכח בתערוכה לא רק כתמה אלא כמציאות חיה. במצבי קיצון – כמו המלחמה האחרונה – כשכל מערכת מוכרת מתפרקת, פעולת האכילה הופכת לכלי זמין, מנחם ואינטימי. במילים של פול גילרוי, אלו הן פרקטיקות יומיומיות שמאפשרות למהגרים לייצר "נתיבי הישרדות" – גשרים רגשיים אל זהות מורכבת ולא יציבה.
מאכלי דגים – דגים כבושים, פירות ים לא כשרים, דג מלוח מוכר – מופיעים בעבודות כטעמים שנקשרים למשברים וחגים, לאובדן וחגיגה. טעם של בית שאיננו עוד, או של בית שמתגבש מחדש.